עופר בר יהודה

 שלום לכם, חברות וחברים יקרים. הכותרת שלמעלה אינה המצאה שלי... מוקדם יותר השנה, השתתפתי בתחרות "מרצה השנה" שאורגנה על ידי " TLC מועדון מרצים וטאלנטים". ההרצאה שבחרתי להעביר נסובה על דרך התמודדותי עם הפציעה אותה אני סחוב עוד מימי שירות הקבע שלי בצבא. השתמשתי בהרצאה כפלטפורמה לקדם את ספר הביכורים שלי " ציונות על רגל וחצי " . אמנם יש לי ניסיון לא מועט בהרצאות ככלל ובהרצאות על ספרי בפרט, אך עדיין היתה זו הפתעה נעימה לזכות במקום הראשון בתחרות מרצה השנה !   בין המתמודדים שעליהם גברתי- כולם מוכשרים ואיכותיים ביותר ניתן לציין את: - רז עטייה – בהרצאה   "האדם מחפש משמעות" - צחי ברדוגו – שהעביר הרצאה מרתקת שכותרתה: "אני אבא שלך, איך קוראים לך?" - שלמה בוסקילה עעם הרצאתו "הערכה - הערכ"ה" - ענת יפה – עם הרצאה מרתקת- "מה הקטע המנצח שלכם?" - רן גרין – שאף הוא העביר הרצאה מעניינת ביותר בנושא "אמנות במרחב הציבורי" - מזל חופי – על נושא "האם שיח השנאה הוא גזרת גורל?" - אריה שבי – בהרצאה &qu

היי חברים, כאן עופר בר יהודה. לפני זמן מה פורסמה כתבה אודותיי באתר "ישראל היום" ובה פרק מספרי המתייחס למבצע הבאתו של מיג סורי שהופל בשמי לבנון במהלך מלחמת לבנון הראשונה. אפרט כאן בכמה מילים התייחסותי למה שמופיע בכתבה זו ולמה שלא מופיע... ברקע הגיוס לקראת השירות בלבנון התחוללה דרמה אמיתית כששורה שלמה של מפקדיי סירבה לדרישתי לשירות קרבי בלבנון, זאת עקב העובדה שבשלב זה כבר נפצעתי והייתי קטוע רגל. שורה של ערעורים ואי נכונותי לקבל את התכתיב שעליי לראות את חבריי נלחמים בזמן שאני צופה מן הצד (או יותר נכון מהעורף) בהתפתחויות, הובילה אותי עד לרמטכ"ל דאז, רא"ל רפאל איתן (רפול) שבסופו של דבר באופן אישי אישר לי להתגייס כלוחם בהנדסה קרבית. שירתתי כחצי שנה כלוחם במהלך מבצע שלום הגליל (שלימים התפתח ל"מלחמת לבנון הראשונה"). בתפקידי כמ"פ צמ"ה בגדוד הנדסה שפעל באזור ביירות. במהלך תקופה זו התרחש אותו קרב אוירי בין מטוסי חיה"א ומטוסי מיג של הצבא הסורי שעליו מסופר בכתבה שבישראל היום. גם בימים אלה מלווה אותי תחושה עזה של התרגשות שמקורה בפיקוד על משימה מו

השתתפות מרגשת בשבוע הספר- מאת עופר בר יהודה חברות וחברים יקרים, שלום רב אני עופר בר יהודה משתף אתכם בהתרגשות רבה על השתתפותי כסופר צעיר: לפני מספר שבועות יצא ספר הביכורים האוטוביוגרפי שלי: "ציונות על רגל וחצי". אתמול מחלקת התרבות של העיר מודיעין יזמה יריד של סופרים שבו כ- 30-40 סופרים הציגו את ספריהם בפני הקהל הרחב על דוכנים בקניון עזריאלי בעיר, ולי הייתה הזכות להיות אחד מהם. הרגשתי משב רוח מרענן, ואפילו מרגש ביותר לראות מאות מתושבי העיר בכל הגילאים מסתובבים בעניין רב בין הדוכנים. גדלתי משחר נעוריי גדלתי עם ההבנה שאנו עם הספר, ולראשונה בחיי אני מרגיש שאני נוטל חלק מהתרבות הישראלית היפה שנוגעת בשירה, פרוזה, סיפורים וספרות יפה שכולה עוסקת במהות הישראלית. חשתי בהתרוממות רוח שפה יש מקום לאחדות ולא לקיטוב, בגישור בין פערים חברתיים ותרבותיים. לצד שולחני ישבו שני סופרים שכתבו על הילדות של הוריהם ממרוקו, ומצד שני סופרת ממוצא אמריקאי שכתבה גם בעברית וגם באנגלית סיפורי ילדים הקשורים בילדותה בארצות הברית. מרגש מאוד היה לעבור בין הדוכנים, לראות סופרים שכתבו ספרי ילדים, ספרות

אהלן חברות וחברים יקרים. בסימן האביב. חג השבועות, חג הביכורים. חג בסימן ובצבעים לבנים. התחדשות, ויטליות,בריאות וחיבוק עם הטבע והאדם. מצאתי לנכון לברך את כולנו: בני משפחה אהובים, חברות וחברים, שכנים ידידות וידידים. חג שבועות שמח ומבורך. חג של חיזוק קשרים משפחתיים וחברתיים. נתקשר, נשלח ווטספים לכול מכרנו. בסימן אחדות, אהבת הבריות ואהבת המולדת. שלכם מכל הלב, עם חיבוק גדול. בברכה עופר בר יהודה ממושב קדרון.

טבע. בריאת העולם. תצפית מדירתי המדהימה. במושב קדרון. עופר בר יהודה

חברות וחברים, עופר בר יהודה, כאן, מעדכן: ציון יום השואה האכזרית. עם הצפירה וטקס מרשים ביד ושם מצד אחד. מצד שני עוד יומיים ערב יום הזיכרון,עם טקסים מכובדים בבתי העלמין הצבאיים. צפירה והתיחדות עם המשפחות השכולות. מכובד ומרשים לכל הדעות. אני שואל ובכל הרצינות,עם רגשות מעורבים. האם אנחנו הישראלים, עושים ופועלים מספיק למען ניצולי השואה?. האם אנחנו באמת דואגים להם. מחבקים אותם, מבקרים אותם בבתיהם. דואגים לכל מחסורם. לתרופות, למזון. להוציא אותם קצת  מהבדידות? האם אנחנו באמת מבקרים, שומרים על קשר( מידי פעם ויותר) עם המשפחות השכולות במהלך השנה? האם אנחנו בקשר עם פצועי צהל",הלומי קרב/ חברנו לנשק במהלך השנה? הפוליטיקאים המדושנים, על כל הקשת הפוליטית. האם הם באמת דואגים, מטפלים,עוזרים ומסייעים. למשפחות ולכל האנשים שהזכרתי.? הגיע הזמן שנפסיק לדבר על אחדות, סולידריות ואכפתיות. אלא באמת ומכל הלב. כל אחד יתרום,יסייע.ירים טלפון,יבקר ויתעניין בשלומם של יקירינו. " עם ישראל חי". חג עצמאות שמח לכולנו.                                        בברכה                                   עופר בר יהוד

אהלן חבריה. עופר בר יהודה מעדכן- חמישי בערב יושב בביתי בקדרון בכייף. מתכנן סופש""נעים שלווה ושקט. לפתע קורא בווטסף בקשה דחופה ביותר  מארגון השומר החדש. מחפשים מתנדבים לשמירה בחג.  ארגון השומר החדש הינו ארגון ציוני ממדרגה ראשונה וקדוש בעיני. חברים בו יותר מ5000 מתנדבים בכל הארץ. אנחנו שומרים לילות שלמים בהתנדבות. בחוות חקלאיות נלחמים ומשתדלים לעזור לחקלאים היקרים בכל חלקי הארץ. בתופעת הגנבות והוונטליזים שבעיקר מבוצעות על ידי בדואים ובני דודינו שוחרי השלום. לענייננו לא היו מתנדבים בחג בחווה מקסימה, " אחים לעד" בנגב. בחפץ לב התנדבתי לשמור בחווה. שמרתי כל הלילה עד הבוקר. אין קץ לסיפוק, גאווה ותחושת שליחות.בתרומה צנועה לחוואים האמיצים. אני לא משוויץ אני גאה מאוד להיות חבר בארון השומר החדש. חג שמח ומבורך. לפני ההסתערות על המופלטות. שולח לכולם ברכות וחיבוק גדול ממני עופר בר יהודה , הצחצח האשכנזי.

שלום חברות וחברים, עופר בר יהודה כאן לאחרונה שמתי לב שעל רקע צאת ספרי החדש " ציונות על רגל וחצי " ישנם מספר מקומות שציטטו מן הספר, ועל כך אני גאה. אלו המקומות שרק לאחרונה נחשפתי אליהם: כתבה באתר "ישראל היום" על סיפור גרירת המיג הסורי  במהלך מלחלמת לבנון השנייה. גם באתר מיינט ירושלים הזכירו את סיפור גרירת המיג הסורי מלבנון גבר העונה לשם אלעד  הזכיר אותי בבלוג שלו  עם המלצה חמה על הספר (שמח שנהנית !)   באתר " חורים ברשת " בחרו להתמקד בהתעקשותי הבלתי מתפשרת לשרת במהלך מלחמת לבנון בעומק האויב. גם באתר " מדיה 10 " (שם מוכרים את ספרי) ישנה התייחסות נרחבת לתוכן הספר. בלוג נוסף בו ניתן לקרוא על הספר או אודותיי הנו הבלוג " עופר בר יהודה " אותו השקתי לאחרונה, לרגל השקת הספר. אני מתכוון בעתיד הקרוב לפתוח את האפשרות למכור את הספר משם  בימים הקרובים אמשיך לעדכן את הרשימה, שכן אני שם לב שיותר ויותר כתבות צצות ועולות עם התייחסות נרחבת (ובדרך כלל מאוד מפרגנת !) לספר ואליי באופן אישי. בכבוד רב, עופר בר יהודה

בוקר טוב חברות וחברים יקרים, כותב לכם עופר בר יהודה נמצאים אנחנו בגל טרור רצחני ואכזרי ביותר. איך זה נוגע לנו כאזרחים מן השורה? אנחנו נשטפים ומוצפים ברגשות קשים ביותר. דבר ראשון אנחנו מייד חושבים. על יקירינו, על האנשים הקרובים לנו. מייד דואגים להם. מריצים טלפונים אליהם. מסבים את תשומת ליבם לסכנות הרבות שעלולות לקרות לנו/ להם. תזהרו כשאתם יוצאים מהבית. תהיו ערניים. השתדלו להמנע מללכת במקומות ציבוריים וכו". עד מתי? דבר שני אני רוצה לכתוב לכם מכל הלב,את הדבר הבא: תרחיבו את מעגלי האנשים שאתם מדברים איתם. תרימו טלפונים לחברים/ מכרים מעברכם הקרוב/ רחוק. תקדישו תשומת לב והתענינות בשכנים. ומה עם האנשים "החלשים" באזורכם ובסבביתכם. ניצולי שואה, קשישים ו/ או ערירים אנשים בעלי מוגבלויות, הלומי קרב, נכים ופצועים, עולים חדשים וכו'. ההתענינות הקשר והמגע עם האנשים הקרובים ומהקהילה הם לב העניין. מחזקים מאוד את הסולידריות, תחושת השייכות ומגבירות את האחדות בארצינו. "עם ישראל חי".                        שלכם באהבה רבה                         עופר בר יהודה

אהלן חברות וחברים יקרים, עופר בר יהודה כאן. בהתרגשות רבה,כותב את הפוסט הראשון בחיי. מקווה לעניין אותכם ולשתף במחשבות וארועים שלי בהמשך ליציאת ספר ציונות על רגל וחצי מאחל לכם יום נפלא בברכה עופר בר יהודה

אמנם סרטון אחד מני רבים, אך עדיין ההתרגשות ניכרת עם צאת ספרי האוטוביוגרפי "ציונות על רגל וחצי". אני, עופר בר יהודה , מזמין אתכם לקרוא את ספרי עליו עבדתי כה קשה בשנים האחרונות.